רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2016

20 ימים של הצלחה

תמונה
* יצאתי לפני 10 ימים למסע של הצלחה עסקית מתוך רצון להצליח יותר, לאזור יותר אומץ, להיות יותר ממוקדת ואפקטיבית, להגיע ליותר נשים, להגדיל את ההכנסה ולהנות יותר מהדרך. תענוג. כשהייתי ילדה כתבתי לעצמי את שמות כל מדינות העולם וערי הבירה שלהם, תליתי את הרשימה הארוכה בספריה שלי, מול עיני, כך יכולתי מידי פעם להציץ ולשנן. חלמתי לראות עולם, להכיר תרבויות אחרות, לחוות חוויות חדשות, להנות מנוף אחר, שאני לא מורגלת בו. התוכנית האהובה עליי הייתה דבי וגבי. איך רציתי שיהיה לי גם מקל קסמים שכזה. מהרגע שסיימתי תיכון ועד שהפכתי לאמא טיילתי הרבה בעולם, גרתי בלונדון ובניו יורק, טיילתי באירופה ובמזרח והצטרפתי לאל על כדיילת מה שסגר לי את הפינה הזאת של לטייל בעולם בצורה משמעותית וכייפית. אז, כילדה, דמיינתי וחלמתי כי זה מה שידעתי לעשות. אף אחד לא הנחה אותי לזה. כשבגרתי כמעט לא שמתי לב שאני מגשימה את כל מה שאני רוצה. היום כשאני מבוגרת אני מתרגלת את היכולת הילדית שהייתה קיימת בי אז- לחלום בהתמסרות, לדמיין ולהרגיש את ההגשמה של מה שאני רוצה שיקרה בחיי כי אני יודעת שיש משמעות גדולה ליכולת לחלום ולדמיין ביצירת

21 ימים של הצלחה

תמונה
* החלטתי לפני תשעה ימים לצאת למסע של 30 ימים של הצלחה ולתעד את הדרך. מוזמנות להצטרף אליי.  יו יו יו!! מה שתשעה ימים של פרויקט שכזה יכולים לעשות אם אתן קוראות אותי ומתלבטות אם לעשות גם- לכו על זה! ההתכווננות מייצרת הצלחה! השיתוף מאפשר לקבל הכוונה, השראה, קרקוע ומעקב. המדריך להצלחה עסקית נשית עוד רגע, הלילה או בבוקר יוצא לאור ויוצע למכירה. הפרויקט הזה כל כך מיקד אותי! בזכותו עבודה של חודשים מצליחה סוף כל סוף להיוולד לה בנחת, בכייף, באהבה. חוץ מזה השפע עוטף אותי- הבוקר התראיינתי בתוכנית רדיו בערוץ החיים הטובים, הצטרפתי לשישי ונשי בפסטיבל דרום אדום עם סדנה והרצאה חדשה, תדירות הטלפונים גדלה, בחנוכה! יותר נשים מבקשות את שרותיי, יש מתעניינות חדשות ונרשמות בפועל למפגשי גדולה. וזה ממשיך לא רק בפן העסקי ולא רק במה שקשור לגדולה... הצלחתי השבוע לטגן סופגניות, להנות מזמן איכות עם הילדות שלי ועם בן זוגי, למצוא זמן לנוח, לטייל, לקרוא, להנות משמש (כן, הייתה גם שמש השבוע כאן בנגב), להתקדם עם שלל הפרויקטים שלי, ללמוד מלא דברים חדשים כמו איך לנקד בוורד ואיך לערוך סרטונים! להגשים חלום ולעלות על

25 ימים של הצלחה

תמונה
*החלטתי לצאת לפני חמישה ימים למסע בן 30 ימים אחרי כמה חודשים שבהם הרגשתי כאילו שמתי פול גז על ניוטל, החלטתי להצעיד את ההצלחה העסקית שלי צעד גדול קדימה, לעשות את הבלתי יאמן ולתעד עבורי ועבורכן. אההההה, נושמת עמוק, יום ראשון לפני בוקר עכשיו שלחתי את המדריך להצלחה עסקית נשית למאיירת. "סופי בהחלט" כתבתי לה. זהו, זה קורה, המדריך יצא לאור בימים הקרובים, באמצע חנוכה. חלק מימי חנוכה אזמין בייבי סיטר לבנות ואמשיך לעבוד על הכנת דף מכירה למדריך ופרסומו ועל הצעדים להגשמת היעדים העסקיים שבניתי בימים האחרונים. הפרויקט הזה הכניס אותי למיקוד ומחויבות כל כך גדולים שישבתי וערכתי בצורה אינטנסיבית את המדריך להצלחה עסקית נשית על כל עשרת השיעורים בו, בזכות זה שיישמתי את התרגילים בו לי יעדים, פעולות ומקורות תמיכה ברורים ובהירים ל 25 הימים הנותרים כל זה כבר הצלחה עבורי ומאוד משמח אותי, לראשונה בחיי אני כותבת מדריך  עשיר וייחודי שכזה, לראשונה אני מציבה יעדים ברורים וכותבת תוכנית מסודרת. שמחה לשתף אתכן ואת עצמי שוב כאן ביעדים ובתוכנית , השיתוף מאפשר לי לחזור שוב לפוסט הספציפי הזה, לקרוא מ

27 ימים של מעבר מכישלון להצלחה

תמונה
* החלטתי לצאת לפני שלושה ימים למסע של הצלחה בן 30 ימים, אחרי כמה חודשים שבהם אני משתבללת ומרגישה כמו שמה פול גז על ניוטרל, החלטתי לקחת את ההצלחה העסקית שלי בידיים, להצעיד אותה קדימה ולתעד.  יייוווו מה עבר עליי מאז שהתחלתי את פרויקט מעבר מכישלון להצלחה, לא ייאמן כמה יעד מחויב שכזה יכול לטלטל, להציף, להניע ולמקד גם יחד! התרגלתי בשנים האחרונות שבהם הקמתי וניהלתי את " גדולה" לעשות הכל בדרך שלי, לא לצאת מאזור הנוחות אלא רק בנוחות, הלב שלי היה הרבה לפני הראש שלי, בהחלטות ובמעשים, זה עבד מצוין חוץ מהתחומים שבהם זה לא עבד :-)  מבחינה כלכלית זה לא עבד. כנראה שהפחד להרוויח הרבה ובשפע, הפחד מהשינוי שם ניהל אותי הרבה יותר ממה שאני ניהלתי אותו, כבר לפני כמה שנים שמעתי הערות ספורות מנשים על כך שבטח אני מרוויחה מליונים- וזה לא כאב לי לשמוע את זה כמו שזה כאב לי בשנה האחרונה.  הפער בין מה ששידרתי כלפי חוץ לבין מה שקרה בפועל בחשבון שלנו (כן שלנו, אפילו לא היה לי חשבון עסקי נפרד וניהלתי ארגון לקידום נשים עצמאיות!!) התחיל להציק לי עד מאוד והבנתי שאני צריכה לצאת למסע של ריפוי

29 ימים של מעבר מכישלון להצלחה

תמונה
*החלטתי לצאת הבוקר למסע של הצלחה בן 30 ימים, אחרי כמה חודשים שבהם אני משתבללת ומרגישה כמו שמה פול גז על ניוטרל, החלטתי לקחת את ההצלחה העסקית שלי בידיים, להצעיד אותה קדימה ולתעד. אז מה היה לנו היום? מיד אחרי שפירסמתי את הפוסט הראשון של הפרויקט מכישלון להצלחה קיבלתי שלוש פניות של נשים שאני מכירה ואוהבת, אחת הציעה שידוך עם אשת מקצוע שיכולה לעזור לי, השניה הודיעה לי שהשתמשה בפוסט שפרסמתי כאן כהשראה לכותרת של כתבה עליי שתתפרסם באתר שלה והשלישית התקשרה להציע לי להשתתף אצלה בתוכנית רדיו- "תקשורת דרך משחקים" בערוץ החיים הטובים (יום רביעי בשבוע הבא (חנוכה) ב 11:00). חוץ מזה חזרתי לפוסט כל שעה וחצי שעתיים כדי להיזכר מה אני רוצה וצריכה לעשות היום. מאוד עזר לי להתפקס. פניתי לעירית רחובות, עירית באר שבע (מקסימים שם!) ולמועצה מקומית שאני גרה בה- אשכול, והצעתי להם לתמוך במיזם "גדולה בקהילה".  אני יודעת שכתבתי 5 עיריות או מועצות. הרגשתי אחרי 3 שזה מספיק. שמחה שכתבתי חמש כי אם לא הייתי כותבת חמש הייתי עוצרת אחרי הפניה לעירית רחובות וחבל. פניתי למי שאחראית על ההרצאות בישוב

30 ימים של מעבר מכישלון להצלחה

תמונה
אמממאאאא! אני לא מאמינה שאני עושה את זה והולכת לתעד את החודש הקרוב, חודש שאני רוצה לעבור בו ממצב של כישלון כן זה מה שאני מרגישה כרגע בנוגע למקום העסקי שאני נמצאת בו- אחרי חמש שנים של הצלחה עסקית, שבהם ניהלתי ארגון לקידום נשים עצמאיות, עם מאות חברות, היום " גדולה " במצב שבו יש שתי חברות מדהימות, יקרות ערך, שלומדות ממני ואני מהן, כמעט כל יום אבל הן שתיים. אני רוצה בתוך חודש, 30 ימים, כשבאמצע חופשת חנוכה, להגיע למצב שבו אני משלשת ומרביעה את מספר החברות ב "גדולה" ולעשות יותר ממה שאני יודעת ואוהבת לעשות למען נשים. לייצר מרחבים של חיבורים פנימה והחוצה- אחת לשניה לעזור לכמה שיותר נשים להרחיב את התודעה שלהן לקבל ולאהוב את עצמן כפי שהן ולהעצים את הטוב בחייהם: עם העסק, בהורות, בזוגיות, בקריירה, עם עצמן. אההה... אולי אני לא אצליח בסוף הפרויקט להגיע למטרות המדויקות שפרטתי כאן אולי אבל אני יוצאת לדרך מתוך רצון וכוונה מלאה להשלים ולתעד כל יום בחודש הקרוב בהתמסרות ואהבה גדולה מתוך ידיעה שהשיתוף הזה קודם כל יעזור לי להיות ממוקדת ושבטח הוא יאפשר לנשים נוספות לצאת למס

כל אישה צריכה

כל אישה צריכה/ רעות שלומי רסלר כל אישה צריכה אחות שתהיה שם עבורה בעיתות כאב וקושי כל אישה צריכה אחות שתהיה שם עבורה בשעת שמחה ואושר כל אישה צריכה את אמא שתהיה שם ללא גבול של זמן גוף ורוח תעניק לה אהבה מתוקה חמה ועוטפת תערסל, תנדנד, תבשל ותדאג כמו שאישה עושה לביתה ולבנה בכל יום בדירתה הסגורה. כל אישה צריכה אחות לדרך ואמא נצחית שתאחוז ידה, תלטף ראשה, תשיר מבטה ותאמר את אהובה ביתי כפי שאת, בכל מצב, תמיד... וגם עכשיו. כל אישה צריכה אחות לדרך ואמא נצחית.

מהחמצה מרירה לאנרגיה של אושר

תמונה
קמתי הבוקר מבואסת לתחושתי בלי שום סיבה מוצדקת הילדות בריאות ומאושרות בימים אלו אני מרגישה בריאה ומאושרת הבן זוג שמח המצב הכלכלי משתפר למדתי לקחת את כל שאר צרות העולם בפרופורציה היה חג שמח לכאורה הכל טוב מדוע רע לי ומר לי על הבוקר? נזכרתי בחלום מוזר שחלמתי בלילה ואז נזכרתי בתחושת חוסר נוחות קלה שחשתי אמש אולי עכשיו אני יכולה לקרוא לה תחושת החמצה היה איזה רגע או שניים שבהם הרגשתי שאני צריכה לעשות א' ולא ב' אבל עשיתי ב' התעלמתי מעצמי ומהרגשתי ותחושת ההחמצה הזאת, באופן בלתי מודע צבעה לי את כל הערב את חלומות הלילה וגם את הבוקר שקמתי אליו ביקורתית ומרירה בגלל רגע אחד! רגע אחד קטן שבו לא התייחסתי לעצמי, לתחושותיי.. שיחה קטנה עם עצמי ועם אישי פטרה אותי מהתחושה הלא נעימה והתחלתי את היום מלאת אנרגיה וטובת לב סביר להניח שזה יקרה לי שוב מתישהוא אבל אני יודעת שיש בידי, בראשי ובעיקר בנפשי את כלי המודעות שנטמעו בי בזכות תהליכי הפסיכודרמה להרגיש, לזהות ולפעול נכון עבור עצמי, עבור בני בייתי וגם עבור מי שתגיע לקבוצת פסיכודרמה נשית בהנחייתי ערב הכרות וחוויה עם פס

אז מה היה לנו?

תמונה
כבר מגיל 12,כל שנה וגם במשך השנה, אני נוהגת לכתוב לעצמי מה אני רוצה. זה בדרך כלל מתחיל מאיזה כאב או תסכול, מן פורקן וצורך בשיתוף ואז עובר לבקשה. מה שמופלא זה שכל בקשותיי מתגשמות. לא בגלל שאני איזו קוסמת דגולה ולא בזכות מאמץ על שאני עושה להגשמתן אלא בזכות זה שאני מקדישה לעצמי את תשומת הלב, בודקת איך אני מרגישה, משתפת, כותבת ומבקשת. השנה אני בתקופה מאתגרת במיוחד. ימים של חוסר ודאיות, של הכרות חדשה עם אזור חדש שעברנו לגור בו (בית קרקע במושב בדרום! - חלום שהתגשם!) בניה מחדש של העסק שלי שעבר שינוי מהותי בשנה האחרונה. הצצתי כאן בבלוג בפוסט שכתבתי בשנה שעברה בשם "רוצה להיות אני" וגיליתי שכל מה שכתבתי בו לקראת שנה שעברה התגשם. אז החלטתי למרות שכל הרשת מוצפת בסיכומי שנה, להקדיש לי סיכום שנה משלי ולחתום אותו בבקשות לקראת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה. מוזמנות להצטרף אליי. אז מה היה לנו השנה? גדלתי ביכולת שלי להכיל ולהבין את ביתי הבכורה שבתמורה אמרה לי כמעט כל יום כמה היא אוהבת אותי כתבתי הרצאות והרצתי מיוזמתי עשרות פעמים על "החיים כאן ועכשיו" להעצמת הטוב בחיים הזנחתי

מתמסרת

תמונה
...כל יום כמו נס ... שר לי בראש ולב אמיר דדון כרגע עדיף הטרוף השגעון, מהפחד שאוחז אותי צץ לו פתאום ומתנגן בראשי דודו טסה אני יושבת לכתוב ב.. ארבע לפנו בוקר לא נרדמת! הנה יהודית רביץ מעולה, כי כבר היו לי רגשות אשמה על זה שמתנגנים בי רק יוצרים גברים היא הייתה חזקה מהחורף,, היא הייתה חזקה מסופה... אהלן אהלן גלי עטרי, זמרת קלאסית של העצמה נשית. לברוח מכלום שהיה לה, זה סוד הכוח שלה... את ליבה היא שמרה בכספת, את גופה היא שמרה לעצמה.. היא רואה או אולי מתעלמת.. ממה שקורה בגללה.. אמצע הלילה ואני כאן מול הרשומה בבלוג נזכרת בחודשים האחרונים של חיי כמו במין רכבת הרים אמיתית, לא של לונה פארק בגני תערוכה בתל אביב כמו מן רכבת חדשה שנוסעת בהרים בצבע ירוק עז, הרים חדשים של העולם, שעדיין לא פגשתי בהם. יצאתי להרפתקה נפרדתי ממקומות, דרכים ואנשים שליווי אותי במשך שנים יצאתי ממקום כל כך מוכר ומלא אהבה לעבר חיים שונים, אחרים, בלי לדעת לאן זה באמת יוביל אותי אני אפילו מתקשה לדמיין את הסיבוב הבא של הרכבת כי כל יום נוף חדש נגלה לעיני, כל יום יש חוויה חדשה כל יום כמו נס... לפעמים כל מה ש

גם אני אלכס

תמונה
קסמים שקורים כל יום מחדש מראים לי שאני בדרך הנכונה כאב שמגיע, מבליח ושוב מתעצם מכוון אותי בחזרה אל תוך עצמי לכל כולי אני שלמה. וואלה, אוגוסט, יום שישי בצהריים, אחרי שבועיים מ-ט-ו-ר-פ-י-ם של אריזות, מעבר בית ופריקה, האיש שלי פרגן לי כמה שעות לעצמי בלי הילדות. כבר שבוע אני בקושי ישנה, מסתגלת למרחב החדש והיפיפה שסביבי. שומעת את צפצפוף הציפורים השלוות... אפילו ציוץ הציפורים כאן נשמע שלוו יותר, ואנחנו חמש דקות מעזה. זה קטע, השלווה היפה הזאת, הפסטורלית, חמש דקות מעזה. כמו בחיים, הא? :-) תמיד האור מגיע מיד אחרי החושך, קיים כל כך סמוך אליו. (או שאולי עזה היא לא רק חושך? ) פעם זה לא היה כך עבורי, החושך היה כמו מנהרה אינסופית. הייתי עומדת בפיתחה ולא רואה את הסוף. עד שהיה מגיע האור. ואז שוב- שמחה, הילולה, אופטימיות, חברים וכייף לחיות. ושוב, עומדת בפתח מנהרה שחורה, ביקורת, אשמה ופחד תהומי, ואז אור וחוזר חלילה. במבט על של אחת שעוד מעט חוגגת 39 שנים, מהיום שנולדתי עד היום מה שקרה, בין היתר, זו הצטמצטמות של הזמן בין החושך לאור. הרבה יותר קל לי היום לעבור ממצב חשוך למצב מואר. עד שזה

סוכר הורג אותנו אבל בסדר

תמונה
משהו צריך לצאת ממני, להיוולד, להאמר, להיכתב לא מרגישה שזה משהו שלא נכתב קודם לכן על ידי או על ידי אחרים... או שאולי כן? זה בדיוק זה. זה המשהו הזה שהולך איתי כבר כמה שנים. מן פתיחות כזאת שמגיעה מתוך הבנה עמוקה שאין אמת אחת, כן כן אותה אמת אחת ששר עליה שלמה ארצי בשירו החדש שמתנגן ללא הרף בימים אלו בגלגל"צ. כבר כתבתי שזה כנראה לא חדש. אין אמת אחת. אין נכון אחד ואין דרך אחת שמתאימה לכולם. הכל עובר, על הכל אפשר ורצוי לסלוח ושלום יכול לבוא על ישראל. תמים? נכון. יחי התמימות. הללויה לתמימות. הידד לאהבה. ליושרה ולרעות. בועה? נכון. הידד לבועה שתגדל ותגדל ותכיל בתוכה כמה שיותר אנשים, חיות, אדמה.... ויבוא שלום על ישראל ואמרו אמן. קול פנימי אומר לי בעדינות יחסית... הלללוו... את זאת שאומרת ככה ולא אחרת. נכון, גם אני חוטאת בחטא השיפוטיות, האמירות ההחלטיות והנה אפילו עכשיו יש ספק שנכנס לי פה בין המילים והשורות. סו וואט? גם כשאני כותבת שאין אמת אחת אני בספק קל.. ואולי כן? אבל לא. אבל כנראה שאני באמת לא יודעת ופתוחה לקבל את שתי האופציות או יותר משתיהן גם יחד, שיש הרבה, המון, אינסוף

צהריי יום שישי

תמונה
עברתי השנה התפתחות רוחנית משמעותית התחלתי להבין שכוחם של מעשים הוא מוגבל וכוחה של הרוח הוא אינסופי והנה  היום, בצהריי יום שישי כשהכל בסדר, נקי, ישן או שלוו מסביבי כשאין לי סיבה נראית לעין לדאגה, חרדה או תסכול אני נאלצת לתרגל את התובנה הזאת שרכשתי השנה. אין סיבה לדאגה... מה זאת אומרת אין? הן יושבות כאן מולי ורואות טלווזיה הרבה יותר מידי. זו סיבה לדאגה? לא ממש. רעות יקירתי, אני אומרת לעצמי... הכל טוב, את מבורכת. תכילי את הנחת שעוטף אותך את ליבך את בייתך ואת יקירייך. אבל אבל אבל אני לא מכירה נחת. אני מכירה ניכור, אני מכירה תסכול, לחץ ופחד. נחת? מה עושים איתו? את מכירה כבר, מכירה היטב. מקבלים אותו. כפי שהוא. הנה, יש לי עוד משהו.. הכסף. הפרנסה. עדיין לא בשפע כפי שהיא צריכה להיות. הפער בין מי שהפכתי להיות, מנהיגה, יוצרת, משפיעה... להכנסות בחשבון העסקי שלי. אוקיי... את על זה נכון? כן אני עונה. אני על זה. וכדי שזה יתגשם מה חשוב שתעשי? שאנוח, שאקבל. הכוונה הטובה מאפשרת לי לדייק כל יום את ההתנהלות שלי. אני ראויה לשפע כלכלי. אני ראויה לפרנסה בזכות העיסוק שלי. אוקיי, בסד

פסטיבל

תמונה
פסטיבל לכאורה מסיבה, אירוע, הפקה עוד יום של כייף אבל בשבילי, היוצרת והמפיקה, היזמת והמנחה, המתרגשת והמרוגשת זה הרבה יותר מכל הגדרה או אוסף אחר של מילים. ובכל זאת אני יושבת הבוקר להעניק לעצמי את רגעי החסד כדי לכתוב לעכל, לעבד, לשתף. אתחיל מהמדיטציה שעשיתי בשבע וחצי בבוקר, רגע לפני שהגעתי לאתר הפרסדנות, שם התקיים הפסטיבל, זה שעמלתי על קיומו חודשיים והתאפשר והיה כמו שהוא בזכות חיים שלמים והרבה יותר מכך. אני יושבת בשדה ליד הכניסה, נושמת נשימות עמוקות, ושמה לב למה שעולה בראשי ובליבי. פחד.. מה זה הפחד הזה? פחד לאכזב. מפחדת פחד גדול לאכזב את בעלות הדוכנים וגם את המנחות. אבל בעיקר את בעלות הדוכנים שהגיעו עם יצירותיהן ומרכולתן, שהעמיסו ותכף יפרקו, שנסעו כברת דרך ארוכה, מצפון, דרום ומזרח הארץ, שכתבו את ליבן לתוכך ספר, ששילמו לי 250 שח על דוכן... מפחדת לאכזב אותן, שלא יקנו, שלא יכסו ושלא יהיו מספיק נשים, כפי שהן ציפו ורצו. והמנחות... שלא יגיעו מספיק משתתפות לסדנאות. הציפור לידי מצפצפצת ללא הרף, כמו מן מקדחה, אכזבה אכזבה אכזבה היא אומרת... ואני עם זה. עם התחושה. מאפשרת לעצמי להיות

אני, תנו לי רק להיות אני

תמונה
פעם לא האמנתי ולא רציתי להאמין בזה שאפשר להיות מאושרים בלי הגשמה של מטרה חיצונית זה היה נשמע ונראה לי לא כייף, אולי פחדתי שאושר שכזה שיגיע מבפנים יגרום לי לוותר על כל הכייף החיצוני שאני אוהבת לעשות. וחוץ מזה איך אני יכולה לאהוב את עצמי כשאני נראית ככה? או כשאין לי את זה ואת זה? הייתי מלאה בתנאים ובאמונות לגבי איך חיי וחייהם של אחרים צריכים להיות ולהראות. ושזה לא שהיום אני משוחררת מכל זה ממש לא. אז מה היום? היום יש פחות כזה ויותר אושר מממלא שמגיע מבפנים. קלישאה נכון? אבל אמיתית ונוכחת. נראה לי שהיום תנו לי להיות אני כמו שאני עם האשמה שמידי פעם צצה, עם העצבים שמרימים ראשם, עם זה שלפעמים אני לא אני. אבל, וזה אבל גדול,  גם עם כל האהבה שיש בי, לעולם, לאחרים ולעצמי- איזה כייף, אני לא צריכה להתאפק יותר עם האהבה וההתלהבות שבי! לכל כולי אני מאפשרת לעצמי להיות! לכל כולי! איזה שחרור, כמה חופש! ואת כל זה אני הולכת לחגוג אתכן בשישי הזה בפסטיבל גדולה כל זה אני הולך לעבור אליכן הלאה, דרך מעט מילים ובאמצעות הרבה עשייה ואנרגיה ממלאת ומטעינה וטובה שתלך אתכן הלאה, לחיים שלכן.  השנה צוות הפסטיבל הוא אוסף

אל עצמך תשוקתך

תמונה
בעיצומן של הפקות פסטיבל גדולה 4 ובימים של הסתגלות למשפחתון של הקטנה שלנו התעוררתי באחד מהרגעים הבודדים שישנתי בהם בלילות האחרונים (ליבי משלימה שעות אמא באמצע הלילה במשך חודש שלם!!) ועלה לי השם: "אל עצמך תשוקתך" עבור סדנאתה של אחת המנחות בפסטיבל. היא לא התחברה לשם הזה. אז החלטתי שאני הולכת לענג את עצמי ולכתוב פוסט באותה הכותרת ומי יודע אולי יום אחד גם תהיה סדנה... לא יודעת אם נדבר פה על מיניות באופן ישיר, בכ"ז אני ממוצא תימני שזה אומר בית מסורתי ואני לא מורגלת בדיבורי מיניות פומביים. לפחות לא בצורה שארגיש בה נוח. אבל כן חשוב לי לכתוב הבוקר על אהבה עצמית. על תשוקה לעצמי, למחשבותיי, לגופי, לרוחי.  רוב הנשים שאני מלווה, וגם אני כמוהן בדרגה כזאת או אחרת, מכירות שני קולות עקריים: 1) אני לא בסדר 2) אני בסדר.  מן קול שופט שנותן ציון נכשל או עובר למעשינו, מחשבתנו והרגשותינו.  אני חשה קנאה- זה לא בסדר אני אוהבת את ילדתי כפי שהיא- אני מעולה אני מפחדת ממה שיהיה- אני לא בסדר אני מרגישה בטוחה בעצמי- אני סופר דופר השיפוט הזה, הנכשל או העובר, לרוב ולאורך זמן

גלי שגילתה לי

תמונה
הייתי רוצה שכל פעם שתעלה בי חרדה לגבי הקיום שלי אני אזכר בסיפור הזה: סיפור הריונה ולידתה של גלי שלי שחוגגת היום יום הולדת ארבע. הסיפור הזה יזכיר לי שיש ניסים וקסמים בעולם, ואת יכולתנו להביא אותם לידי התרחשות מקסימה ומרגשת ויש יאמרו, וגם אני אמרתי את זה בזמנו- מטורפת. כי כנראה שטירוף הוא גם חלק מקיומנו. באחת הבדיקות שעשיתי בהריונה של גלי התברר שיש לי שליית פתח בליווי הריון שקיבלתי ממיילדת הבית, רונית קופליס, היא שאלה אותי מדוע יש לי שליית פתח, והתכוונה מדוע חסומה דרכה של התינוקת החוצה לעולם? עניתי לה במהירות, אפשר לומר שיריתי את התשובה בהקלה משחררת: "כי אין לי זמן... איך אכניס תינוקת ללוז הצפוף שלי? הקריירה שלי בצמיחה, אני מאוהבת לחלוטין בילדה שכבר יש לי, איפה ואיך אכניס תינוקת לחיים שלי??!!" אוף.. זה היה משחרר להגיד את מה שהרגשתי באמת ולעלות אותו למודעות. עכשיו כשאני יודעת שאני לא באמת מרגישה שיש מקום לילדה נוספת בחיי אני יכולה להתחיל לעשות לה מקום. וכך התחלתי לעשות. הפסקתי לעבוד בערבים והתחלתי לחשוב עליה, לעכל את קיומה בחיי, לדבר אליה, ממש לשוחח אית

איך התגברתי על הפחד ממה יגידו עליי בדרך להצלחה?

תמונה
רק לחשוב על כמות הנשים שאולי קוראות אותי עכשיו ואני מסוגלת להפסיק להקליד מהפחד. או להמשיך תוך כדי שאני מזכירה לעצמי שאני זה לא הסיפור פה. האור שאעביר הלאה דרך הסיפור שלי, הוא הסיפור. ויש לי זכות גדולה להעביר את האור הזה הלאה. אז בבקשה רעותי, צאי מתוך הפחד של עצמך,ותני דרור למילים. סבבה? סבבה. נראה לי שמאז שאני זוכרת את עצמי פחדתי ממה שיחשבו עליי, בעיקר פחדתי שיחשבו עליי את מה שחשבתי אני על עצמי ללא הרף: אני שמנה, גדולה, אגרסיבית, מדברת יותר מידי ותופסת מלא מקום. אז עם השנים הקטנתי. הקטנתי את עצמי וצמצמתי למינימום האפשרי. כדי שלא להפריע או להעמיס על מי שלידי. רק שלא להעמיס... אאוץ' היום כאשת עסקים ומטפלת בפסיכודרמה אני עדיין פוגשת את הפחד הזה, ועוד כל פעם מחדש. יא ראבאק. הנטיה הטבעית שלי היא לקדם אחרות ואחרים, לשווק מוצר או שרות מסוים שהוא לא "אני". זה בקלות ובפשטות ואני בטוחה שרבות מכן מזדהות איתי. אבל לשווק את פרי בטני, מוחי ונשמתי? לשווק את קבוצות הפסיכודרמה שלי, את ההרצאה שלי? את עצמי כמנכ"לית של ארגון גדולה לקידום נשים עצמאיות? אתן יו

שבתי אל אוצרותיי

תמונה
שבה אל אוצרותיי וכותבת את עצמי בשביל עצמי. הכתיבה שגילתי בזכות מלחמת המפרץ בגיל 12, הכתיבה שאיפשרה לי לכתוב את סודות סודותיי, אפשרה לי לבטא את כל הדברים שגיליתי על עצמי ועל תחושותיי בימיי בגרותי וגרמו לי לבושה גדולה ותחושת בדידות ואשמה. הדברים התמימים הללו, שכל נערה חווה, שהם כל כך נורמלים, כל כך נורמלים! יש בי כעס שלא דיברו איתי על זה בפתיחות, שלא אמרו לי שזה בסדר. גם היום זה קורה... כל המחשבות שאני סוחבת איתי על עצמי, כאילו רק לי יש צורך כזה או אחר ורק אני מתביישת להוציא אותו החוצה. כאילו רק אני רוצה תשומת לב ואהבה. כאילו רק אני נפגעת ונעלבת. ורק אני מרגישה גאווה ותחושת עילוי. לא רק אני רבותיי. לא רק אני. גם אתן. גם אחרים. גם כולנו. להציע משהו ולפחד להעמיס, לפחד ממה שיגידו עליי, ממה שישחבו על ילדותיי שיראו לי, שיאמרו לי, שיבקרו אותי. זה ה- פחד- שאני מסכימה להתגבר עליו בכל יום כדי לגדול עוד קצת זה ה-פחד- שאני מסכימה להתמודד איתו בכל יום כדי להמשיך בדרך שלי כדי ליזום הרצאה, ושוב ליזום ושוב ליזום לכתוב את עצמי בה, להזמין נשים, להזמין ולהזמין. ולפעמים זה עובד ולפעמים פחות.