החיים כאן ועכשיו

כבר מגיל 12,כל שנה וגם במשך השנה, אני נוהגת לכתוב לעצמי מה אני רוצה. זה בדרך כלל מתחיל מאיזה כאב או תסכול, מן פורקן וצורך בשיתוף ואז עובר לבקשה. מה שמופלא זה שכל בקשותיי מתגשמות. לא בגלל שאני איזו קוסמת דגולה ולא בזכות מאמץ על שאני עושה להגשמתן אלא בזכות זה שאני מקדישה לעצמי את תשומת הלב, בודקת איך אני מרגישה, משתפת, כותבת ומבקשת. השנה אני בתקופה מאתגרת במיוחד. ימים של חוסר ודאיות, של הכרות חדשה עם אזור חדש שעברנו לגור בו (בית קרקע במושב בדרום! - חלום שהתגשם!) בניה מחדש של העסק שלי שעבר שינוי מהותי בשנה האחרונה. הצצתי כאן בבלוג בפוסט שכתבתי בשנה שעברה בשם "רוצה להיות אני" וגיליתי שכל מה שכתבתי בו לקראת שנה שעברה התגשם. אז החלטתי למרות שכל הרשת מוצפת בסיכומי שנה, להקדיש לי סיכום שנה משלי ולחתום אותו בבקשות לקראת השנה החדשה שבאה עלינו לטובה. מוזמנות להצטרף אליי. אז מה היה לנו השנה? גדלתי ביכולת שלי להכיל ולהבין את ביתי הבכורה שבתמורה אמרה לי כמעט כל יום כמה היא אוהבת אותי כתבתי הרצאות והרצתי מיוזמתי עשרות פעמים על "החיים כאן ועכשיו" להעצמת הטוב בחיים הזנחתי

...כל יום כמו נס ... שר לי בראש ולב אמיר דדון כרגע עדיף הטרוף השגעון, מהפחד שאוחז אותי צץ לו פתאום ומתנגן בראשי דודו טסה אני יושבת לכתוב ב.. ארבע לפנו בוקר לא נרדמת! הנה יהודית רביץ מעולה, כי כבר היו לי רגשות אשמה על זה שמתנגנים בי רק יוצרים גברים היא הייתה חזקה מהחורף,, היא הייתה חזקה מסופה... אהלן אהלן גלי עטרי, זמרת קלאסית של העצמה נשית. לברוח מכלום שהיה לה, זה סוד הכוח שלה... את ליבה היא שמרה בכספת, את גופה היא שמרה לעצמה.. היא רואה או אולי מתעלמת.. ממה שקורה בגללה.. אמצע הלילה ואני כאן מול הרשומה בבלוג נזכרת בחודשים האחרונים של חיי כמו במין רכבת הרים אמיתית, לא של לונה פארק בגני תערוכה בתל אביב כמו מן רכבת חדשה שנוסעת בהרים בצבע ירוק עז, הרים חדשים של העולם, שעדיין לא פגשתי בהם. יצאתי להרפתקה נפרדתי ממקומות, דרכים ואנשים שליווי אותי במשך שנים יצאתי ממקום כל כך מוכר ומלא אהבה לעבר חיים שונים, אחרים, בלי לדעת לאן זה באמת יוביל אותי אני אפילו מתקשה לדמיין את הסיבוב הבא של הרכבת כי כל יום נוף חדש נגלה לעיני, כל יום יש חוויה חדשה כל יום כמו נס... לפעמים כל מה ש