החיים כאן ועכשיו

ב 5 באוגוסט עברנו לגור בדרום, הבית על ארגזים, הילדות בחופש והעצבים חוגגים. הפסקתי לעבוד עם נשים באופן פרונטלי וכל מה שאני עושה זה ניסיון נואש להשאיר את גדולה נושמת יחד עם שלושת המנחות שעדיין נשארו איתי בעסק. עייפות תהומית... פחדים... וגוף כואב מניקיונות אינסופיים. משוטטת לי בפייסבוק ומוצאת פרסום בקבוצת גדולה על מפגש עצמאיות באשקלון של איגוד העסקים הקטנים עם מיכל דליות, באמצע אוגוסט, בבוקר. ובאותו הערב יש לי הרצאה שאני מעבירה בתל אביב... טירוף ללכת.  אבל אני מרגישה שאני צריכה להיות שם. לא יודעת להסביר למה ומדוע.  אין לי פה עדיין בייבי סיטר, עמית בעבודה, ההורים רחוקים. הבלאגאן חוגג. ואין לי חיבור מיוחד למיכל דליות. מעולם לא קראתי משהו שהיא כתבה, לא צפיתי באדיקות בתכנית שלה וכשצפיתי לא הרגשתי מחוברת לתכנים ולהדרכה שלה באופן מיוחד.  אבל אני נחושה. אני הולכת.  סומכת על האינטואיציה הנשית הבריאה שלי. מתארגנת עם בייבי סיטר לאותו הבוקר, מבקשת מעמית שיחזור מוקדם, מארגנת לי עצירה מנוחה וטיפול אצל קולגה בין המפגש באשקלון להרצאה בתל אביב ויוצאת לדרך. אוווו תחושת חופש... כייף

יצאתי לפני 30 ימים למסע של הצלחה ואני מתעדת. היום היה היום האחרון. עבר היום האחרון של פרויקט ההצלחה. האם הגעתי ליעדים שהצבתי לי? לא. ואמרנו כבר שאני לא אישה של יעדים. של הגשמות כן, לגמרי. לא של יעדים. רציתי שהקורס שכתבתי יצא לאור הרבה יותר מהר, ובפועל הדחיפות להוציא אותו רק גרמה לי להוציא יותר כספים ולבזבז אנרגיה מיותרת. ג'ינגלתי עם שיווק מחודש לגדולה אבל ת'כלס מה שהביא יותר עבודה זה תהליך הדיוק שעברתי בחודש האחרון. החלפתי את שאריות השפה השיווקית שהייתה לי בשפה של הקשבה, שמתי את עצמי ברשת ובחיים כמטפלת. אני מטפלת לפני הכל וקודם כל. ומהמקום הזה אני מציעה לנשים לעבור תהליכי התפתחות וצמיחה אישיים ועסקיים. וזה גם מה שעובד אצלי. לא יעדים ולא בטיח. לא בשבילי. הבוקר התחיל ברגע של כמעט תאונה, רגע מכונן שגרם לי שוב להרפות. להרפות מגדולה כפי שהכרתי אותה עד עכשיו. להרפות מהקמת הקבוצות של גדולה. יש בי נחת וסיפוק כרגע על עצם היותי כאן עושה מה שעושה ועושה מה שלא עושה. משחררת מאמץ ומתמסרת להרגשה. כואבת ככל שהיא תהיה, מרגשת ומרחיבה ככל שהיא תהיה. מה תכל'ס? אני אוהבת או

* יצאתי לפני כ 21 ימים למסע של הצלחה עסקית בדרך נשית ואני מתעדת. תהנו. מטורף הפרויקט הזה מה אכתוב לכן? זה מטורף. אל תעשו את זה. או שכן תעשו את זה אם אתן לא נטרפות מטירוף :-) אני למדתי לחיות עם זה. עם רגעים קיצוניים של חוסר איזון. נראה לי שזה גם עושה אותי אשת מקצוע טובה יותר, אישה מכילה יותר. מה לא חוויתי מאז שהתחלתי את הפרויקט? אכזבות ענקיות לצד סיפוק אדיר. המסקנה הכי גדולה שלי מהדבר הזה (נכון להערב) שהשליטה על מה שקורה לי ומסביבי היא לא רק בידי אם בכלל. אני רק יכולה לבחור בקטנה פה ושם איך להגיב למה שקורה. אין ספק שהפרויקט מיקד אותי, הכניס אותי לעשייה הרבה יותר אינטנסיבית. האם זה טוב? לא יודעת לומר כרגע. מרגישה שהאמונה שלי בעצמי גדלה, שהשרות שלי הפך להרבה יותר טוב. אבל לצד כל זה ולאור כל ההתפתחויות החדשות עולות בי בימים האחרונים שאלות. מה אני באמת רוצה? האם אני מעוניינת באותם היעדים שקבעתי לעצמי בתחילת הפרויקט? ולמה קבעתי לעצמי יעדים? אני כל כך לא מתחברת ליעדים ומעולם לא הגדרתי הגשמות שרציתי לעצמי בעסק ובחיים כיעדים. היו לי פעמיים החודש כאב ראש עצבני מה שלא קורה לי בד