החיים כאן ועכשיו

באוגוסט האחרון עברנו אחרי שש שנים ברחובות למושב עין הבשור בחבל אשכול בנגב המערבי.  עוד לפני השינוי במקום המגורים לקחתי החלטה על שינוי ב"גדולה", העסק הפרטי שלי: רשת קבוצות ארצית לקידום נשים עצמאיות. שני השינויים יחד טלטלו אותי ומצאתי את עצמי חווה חודשים של חיפוש מחדש, מקצועית ואישית. עכשיו בדיעבד, כשחזרתי לעוצמות שלי, אני מבינה שקיבלתי מתנה רוחנית גדולה. איבדתי בחצי שנה האחרונה גאווה שעיוורה את עיני.. איך שולי רנד שר.. "מה התכלית של זה הכאב אם לא לנענע לי את הלב? ששקע לו בתרדמה... " אז הלב הגדול והאוהב שלי נרדם לו מידי פעם, בעיקר כשהגאווה מעורבת. ד"א זה היה הפחד הכי גדול שלי מהרגע שגדולה החלה להצליח- שהאגו יעלה לי לראש.. הלכתי לי ברחובות העיר בחשיבות עצמית מנופחת- הרי אני רעות מגדולה. עוזרת לכולן בלב רחב, יצירתית ונפלאה. זכור לי פעם שהלכתי במרכז העיר ומישהי זרה עצרה ללחוץ את ידי, הסתכלה עליי בעיניים נוצצות ואמרה לי: את גאונה". חייכתי במבוכה גדולה.  היום אני מבינה שהמבוכה והצניעות המעושה היא הסימן הראשון לגאווה... ואז ספטמבר 2017 אין כלום.