החיים כאן ועכשיו

פעם לא האמנתי ולא רציתי להאמין בזה שאפשר להיות מאושרים בלי הגשמה של מטרה חיצונית זה היה נשמע ונראה לי לא כייף, אולי פחדתי שאושר שכזה שיגיע מבפנים יגרום לי לוותר על כל הכייף החיצוני שאני אוהבת לעשות. וחוץ מזה איך אני יכולה לאהוב את עצמי כשאני נראית ככה? או כשאין לי את זה ואת זה? הייתי מלאה בתנאים ובאמונות לגבי איך חיי וחייהם של אחרים צריכים להיות ולהראות. ושזה לא שהיום אני משוחררת מכל זה ממש לא. אז מה היום? היום יש פחות כזה ויותר אושר מממלא שמגיע מבפנים. קלישאה נכון? אבל אמיתית ונוכחת. נראה לי שהיום תנו לי להיות אני כמו שאני עם האשמה שמידי פעם צצה, עם העצבים שמרימים ראשם, עם זה שלפעמים אני לא אני. אבל, וזה אבל גדול,  גם עם כל האהבה שיש בי, לעולם, לאחרים ולעצמי- איזה כייף, אני לא צריכה להתאפק יותר עם האהבה וההתלהבות שבי! לכל כולי אני מאפשרת לעצמי להיות! לכל כולי! איזה שחרור, כמה חופש! ואת כל זה אני הולכת לחגוג אתכן בשישי הזה בפסטיבל גדולה כל זה אני הולך לעבור אליכן הלאה, דרך מעט מילים ובאמצעות הרבה עשייה ואנרגיה ממלאת ומטעינה וטובה שתלך אתכן הלאה, לחיים שלכן.  הש...