מתמסרת

...כל יום כמו נס...
שר לי בראש ולב אמיר דדון כרגע
עדיף הטרוף השגעון, מהפחד שאוחז אותי
צץ לו פתאום ומתנגן בראשי דודו טסה
אני יושבת לכתוב
ב.. ארבע לפנו בוקר לא נרדמת! הנה יהודית רביץ
מעולה, כי כבר היו לי רגשות אשמה על זה שמתנגנים בי רק יוצרים גברים
היא הייתה חזקה מהחורף,, היא הייתה חזקה מסופה...
אהלן אהלן גלי עטרי, זמרת קלאסית של העצמה נשית.
לברוח מכלום שהיה לה, זה סוד הכוח שלה... את ליבה היא שמרה בכספת, את גופה היא שמרה לעצמה..
היא רואה או אולי מתעלמת.. ממה שקורה בגללה..

אמצע הלילה ואני כאן מול הרשומה בבלוג
נזכרת בחודשים האחרונים של חיי
כמו במין רכבת הרים אמיתית, לא של לונה פארק בגני תערוכה בתל אביב
כמו מן רכבת חדשה שנוסעת בהרים בצבע ירוק עז, הרים חדשים של העולם, שעדיין לא פגשתי בהם.
יצאתי להרפתקה
נפרדתי ממקומות, דרכים ואנשים שליווי אותי במשך שנים
יצאתי ממקום כל כך מוכר ומלא אהבה
לעבר חיים שונים, אחרים, בלי לדעת לאן זה באמת יוביל אותי
אני אפילו מתקשה לדמיין את הסיבוב הבא של הרכבת
כי כל יום נוף חדש נגלה לעיני, כל יום יש חוויה חדשה
כל יום כמו נס...
לפעמים כל מה שבא לי זה להשתבלל חזרה פנימה לתוך עצמי
לקושי המוכר, לכאב המתסכל, לפחד המטריף...
להרגלים הישנים
ולפעמים זה מרגש אותי כמו פעוטה בת שנה ועשרה חודשים, כמו פעוטה בגיל של ליבי שלי
אה... הנה... ציפור! אה... הנה... כלב!! האו האו האו!
אה.. הנה... כלב משחק עם כלב...
אה... הנה... כוכבים בשמיים!
המון כוכבים בשמיים!

יש פה באמת אינסוף כוכבים בשמיים
ותחושת החופש עוטפת כל פעם מחדש
וים של אפשרויות פותח את הלב
ונהר של אהבה מתגמלת
ואני רק ילדה שבדרך, מתמסרת אליה,
מסכימה לתת למי שמראה לי אותה
להוביל, לכוון..
מתמסרת.

 מפליאה ומאיירת חיי בכל עת
מנשימה את נשמתי
משמיעה את הגיגי
יש בי אהבה בלי די
יש בי אהבה בלי די
(מתוך "להיות" של הבנות נחמה).

גדולה- הרפתקה של הצלחה