אל עצמך תשוקתך
התעוררתי באחד מהרגעים הבודדים שישנתי בהם בלילות האחרונים (ליבי משלימה שעות אמא באמצע הלילה במשך חודש שלם!!) ועלה לי השם: "אל עצמך תשוקתך" עבור סדנאתה של אחת המנחות בפסטיבל.
היא לא התחברה לשם הזה.
אז החלטתי שאני הולכת לענג את עצמי ולכתוב פוסט באותה הכותרת ומי יודע אולי יום אחד גם תהיה סדנה...
לא יודעת אם נדבר פה על מיניות באופן ישיר, בכ"ז אני ממוצא תימני שזה אומר בית מסורתי ואני לא מורגלת בדיבורי מיניות פומביים. לפחות לא בצורה שארגיש בה נוח. אבל כן חשוב לי לכתוב הבוקר על אהבה עצמית. על תשוקה לעצמי, למחשבותיי, לגופי, לרוחי.
רוב הנשים שאני מלווה, וגם אני כמוהן בדרגה כזאת או אחרת, מכירות שני קולות עקריים:
1) אני לא בסדר 2) אני בסדר.
מן קול שופט שנותן ציון נכשל או עובר למעשינו, מחשבתנו והרגשותינו.
אני חשה קנאה- זה לא בסדר
אני אוהבת את ילדתי כפי שהיא- אני מעולה
אני מפחדת ממה שיהיה- אני לא בסדר
אני מרגישה בטוחה בעצמי- אני סופר דופר
השיפוט הזה, הנכשל או העובר, לרוב ולאורך זמן הוא בעוכרנו, ומפריע לנו פשוט לחיות כפי שאנחנו, ליצור קשר אמיתי ואינטימי קודם כל עם עצמנו וכיוצא בזה עם הקרובים לנו.
ולמה זה בכלל חשוב להיות קרובות לעצמנו ולאחרים?
כדי לחיות בטוב, בנחת, בכייף.
ברגע שאני שופטת אני מתרחקת, אני לא עוצרת להיות, להרגיש, להתענג או לכאוב. אני בבדידות והבדידות הזאת הרבה פעמים עוצרת אותי ומונעת יצירה, התנסות, קירבה וחיים.
לדוגמא: ילדתי עומדת על ראשה, קוראת לי בהתלהבות אמא אמא תראי אותי! אני יכולה לזרוק לעברה אלופה ולהמשיך בעינייניי. כאמור שיפוט. ואני יכולה לעצור לאותה שבריר שניה ולהתלהב איתה. בדרך שלי כמובן. דרך קול דומה לקול שהיא משמיעה, דרך תנועה או להתעניין איך היא מרגישה שם, הפוכה. לאפשר לעצמי רגע של תשוקה אליה, למצב שלה, להתעניין באמת במה שקורה לה ברגע הזה ואז לזכות בהתלהבות שלה גם כן. איזה כייף- תחושתה יכולה להיות גם תחושתי לכמה רגעים, אפילו שההשג הרשמי שהוא שלה.
אחח כמה כיף, כמה נחת. כמה אהבה. אהבה שלי אליה, שלי אל עצמי. אני יכולה להיות הכל בתוך בייתי שלי. יש בנינו קירבה גדולה והאהבה היא ללא תנאים. אני יכולה לכעוס, לקנא, להילחץ, לאהוב, להתלהב וכן.. גם לשפוט ולהתרחק מידי פעם מעצמי ומאחרים.
האיניטמיות הזאת מאפשרת הכל.
ידוע שאנשים בודדים נוטים יותר לחלות. בדידות מתבטאת לא רק בלהיות לבד מבחינה פיזית אלא גם בבדידות רגשית: חוסר אינטימיות וקירבה עם עצמי ועם אחרים בסביבתי.
קירבה אנושית מרפאה.
להיפגש עם חברה טובה, שעושה לכן טוב על הלב, באופן קבוע, יעשה את העבודה מצוין ויחסוך לכן הרבה כסף על טיפול פסיכולוגי או ביקורים אצל הרופא.
כשאתן חשות חרדה, פחד, דאגה מכרסמת- תשתפו, תוציאו, תבטאו. לפני שזה יהפוך לסימפטום גופני.
הגוף שלנו הוא מכונה גאונית בפני עצמה, בכל פעם שהוא כואב, הוא מבקש את תשומת ליבנו, את תשוקתנו אל עצמנו. עצירה מינימלית בה תשאלו את עצמכן שאלה פשוטה-
מה אני צריכה עכשיו כדי להרגיש טוב? מה חשוב שאעשה עבור עצמי?
יכולה למנוע מחלות, משברים ותאונות.
עשו לעצמכן הרגל מבורך וקומו עם השאלה הזאת בכל בוקר.
כתבו לכן אותה והדביקו מעל המיטה/ מראה בשירותים/ מחשב נייד.
שימו את עצמכן במודעות תמידית.
לפני הכל וכולם.
לפני הכל וכולם.
ככה תוכלו להנות מחיים בבריאות מלאה ולעזור לאהובים ולקרובים שלכן להנות גם כן.
ביחד אתכן.
שלכן באהבה
רעות שלומי רסלר
מטפלת ומנחה תהליכים בפסיכודרמה, אישי וקבוצתי
מנכ"לית ארגון גדולה לקידום נשים עצמאיות
054-2267220 rayshlomi@gmail.com
פסטיבל גדולה 4, פרטים הרשמה- https://www.facebook.com/events/490050967852611/
אתר גדולה, קבוצות ומפגשים- http://www.anigdola.co.il/
דף הפסייבוק- להעצמת הטוב בחיים- https://www.facebook.com/anigdola/
תגובות
הוסף רשומת תגובה