צהריי יום שישי
עברתי השנה התפתחות רוחנית משמעותית
התחלתי להבין שכוחם של מעשים הוא מוגבל
וכוחה של הרוח הוא אינסופי
והנה היום, בצהריי יום שישי
כשהכל בסדר, נקי, ישן או שלוו מסביבי
כשאין לי סיבה נראית לעין לדאגה, חרדה או תסכול
אני נאלצת לתרגל את התובנה הזאת שרכשתי השנה.
אין סיבה לדאגה... מה זאת אומרת אין? הן יושבות כאן מולי ורואות טלווזיה הרבה יותר מידי.
זו סיבה לדאגה? לא ממש.
רעות יקירתי, אני אומרת לעצמי... הכל טוב, את מבורכת.
תכילי את הנחת שעוטף אותך את ליבך את בייתך ואת יקירייך.
אבל אבל אבל אני לא מכירה נחת. אני מכירה ניכור, אני מכירה תסכול, לחץ ופחד.
נחת? מה עושים איתו?
את מכירה כבר, מכירה היטב.
מקבלים אותו. כפי שהוא.
הנה, יש לי עוד משהו.. הכסף. הפרנסה. עדיין לא בשפע כפי שהיא צריכה להיות.
הפער בין מי שהפכתי להיות, מנהיגה, יוצרת, משפיעה... להכנסות בחשבון העסקי שלי.
אוקיי... את על זה נכון?
כן אני עונה. אני על זה.
וכדי שזה יתגשם מה חשוב שתעשי?
שאנוח, שאקבל.
הכוונה הטובה מאפשרת לי לדייק כל יום את ההתנהלות שלי.
אני ראויה לשפע כלכלי. אני ראויה לפרנסה בזכות העיסוק שלי.
אוקיי, בסדר. הכל טוב?
הכל טוב.
מה חוץ? איך את?
צריכה אהבה.
אני עונה לעצמי.
איזו מאמא שתחבק, או קהילה של מאמות שיהיו פה, לצחוק, לבכות, לשתף.
צריכה עוד הזדמנויות לעזור לנשים, להקשיב, לחזק, להחזיר אותן פנימה לתוך עצמן.
לעמוד על במה, לתת הרצאה, להנחות קהל. להתרגש, לאהוב, לקבל אהבה חזרה.
בסדר רעותוש, שמעתי אותך.
כל כולי פה איתך, בשבילך, עבורך.
תפילתך נשמעה
היא איתך, נטמעה
כל שרואה את בעיני רוחך
מתגשם בזמן הנכון עבורך.
שאי את אותה התפילה
היא שלך ושלה
ברינה, בזימרה, דרך רוח שלווה
ותגיע אלייך
בעודך מוכנה
רגועה או קפוצה
נינוחה או מרה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה