יציאת מצרים שלי

באוגוסט האחרון עברנו אחרי שש שנים ברחובות למושב עין הבשור בחבל אשכול בנגב המערבי. 

עוד לפני השינוי במקום המגורים לקחתי החלטה על שינוי ב"גדולה", העסק הפרטי שלי: רשת קבוצות ארצית לקידום נשים עצמאיות.
שני השינויים יחד טלטלו אותי ומצאתי את עצמי חווה חודשים של חיפוש מחדש, מקצועית ואישית.
עכשיו בדיעבד, כשחזרתי לעוצמות שלי, אני מבינה שקיבלתי מתנה רוחנית גדולה.
איבדתי בחצי שנה האחרונה גאווה שעיוורה את עיני..
איך שולי רנד שר..
"מה התכלית של זה הכאב אם לא לנענע לי את הלב?
ששקע לו בתרדמה... "
אז הלב הגדול והאוהב שלי נרדם לו מידי פעם,
בעיקר כשהגאווה מעורבת.
ד"א זה היה הפחד הכי גדול שלי מהרגע שגדולה החלה להצליח- שהאגו יעלה לי לראש..
הלכתי לי ברחובות העיר בחשיבות עצמית מנופחת- הרי אני רעות מגדולה. עוזרת לכולן בלב רחב, יצירתית ונפלאה. זכור לי פעם שהלכתי במרכז העיר ומישהי זרה עצרה ללחוץ את ידי, הסתכלה עליי בעיניים נוצצות ואמרה לי: את גאונה".
חייכתי במבוכה גדולה.
 היום אני מבינה שהמבוכה והצניעות המעושה היא הסימן הראשון לגאווה...

ואז ספטמבר 2017
אין כלום. אין גדולה.
מי אני? מה יש לי לתת ולהעביר הלאה?
איך מתחילים מהתחלה?
אני כותבת פוסטים כמו שאני יודעת-ויש לייקים אבל אין לקוחות.
עושה סרטונים ויש צפיות ותודות- ואין לקוחות.
מתברר שבחמש וחצי השנים האחרונות נולדו וצמחו להן הרבה אפשרויות, אינסוף קבוצות איכותיות בפייסבוק, האותנטיות בכל מקום, הנשים שליוויתי ולימדתי מעניקות שרות מעולה לנשים עצמאיות.
מי אני?? אולי כבר עבר זמני???
היו ימים של דחיות צורבות, היו ימים של ספק ופחד
אבל חזק יותר מהכל היה הקול הפנימי-
תמשיכי!
אז המשכתי.
השיא הגיע בזכות הגוף האהוב שלי. נתפס לי הגב עד שלא יכולתי לשבת יותר בנחת. ישבתי עם הכאב בהרצאה לעצמאיות, מקשיבה למרצה שמעבירה הלאה חומר שמוכר לי כל כך. שאני בעצמי העברתי במשך כל כך הרבה שנים. 

לצידי ישבה תמר קראסו שהייתה אצלי בסדנה לעצמאיות בעין הבשור (לא הרגשתי נוח לפתוח גדולה אצלי בבית עד לפני כחודש וחצי בערך), סננתי לה שאני באה לטיפול אצלה אחרי ההרצאה. שהיא חייבת לעזור לי.
שעתיים אחכ בטיפול אצלה צעקתי בכיתי.. ילדתי את עצמי מחדש..
אתן מבינות.. הייתי פשוט צריכה איתי מיילדת פרטית..
בשבוע לאחר מכן הגוף שלי רעד
 תמר הסבירה לי שחוויתי הרבה פחד שהיה צריך לרדת לגוף. הוא ירד ירד החולבלוע. 

השיא היה יומיים במיטה עם רעידות ופחד שאיבדתי את שפיותי (לא היה לי חום)
איזה גוף גאוני יש לנו!!!
 באותו שבוע נסעתי בספונטניות לזאפה ירושלים למופע של גלית בנגלס- דגת הזהב וישי לוי. בסוף המופע עליתי לבמה ושיתפתי בחלום שלי:
לחזור לעזור לנשים עצמאיות לעשות את מה שהן הכי אוהבות לעשות ולהרוויח מזה הרבה כסף.
למחרת שוב רעידות.
 ואז יום שישי הגיע.. מסיבת ההשקה של הקורס להצלחה עסקית נשית שיצרתי מספטמבר עד דצמבר 2016.
כמעט מבטלת.. הגוף שלי חלש.. מפחדת שאף אחת לא תגיע.
אבל אתן מגיעות. מכל רחבי הארץ.
גדולות ותיקות וחדשות.
אני יושבת מולכן.. במאמץ גדול.. מידי פעם מגמגמת.. מידי פעם חוזרת על עצמי.. מרגישה חסרת ביטחון...

אבל מצליחה לצור מפגש קסום מלא אהבה וערך.
ומוכרת את הקורס הראשון שלי.
באותו השבוע חזרתי למסלול.
החלטתי להשאיר את הספקות מאחוריי
לא לתת לפחד להפחיד אותי יותר
 ולהמשיך.

בזכות יציאת מצריים שלי השנה מצאתי מצפן לזהות את הגאווה לפני שהיא משתלטת עליי.
מצאתי דרך להבדיל בינה לבין צו ליבי
הגאווה היא זאת שגורמת לי לא להקשיב לאף אחד.. גם לא לעצמי.. היא זאת שגורמת לי לסגור עיניים ואוזניים ולחשוב שאני יודעת הכל. להתנגד כאש רופשת לכל מה שאני לא מאמינה בו.. לדברים שנדמה לי שמפריעים לי בדרך.
הקשבה לצו ליבי משאירה אותי פתוחה, רכה, יכולה לא להסכים אבל להשאר קשובה. לקחת את מה שנאמר לי ולבדוק בנחת איך זה מסתדר או לא מסתדר עם מה שאני יודעת בפנים.
כייף להיות בת חורין..
זה לא היה קורה בלי הנשים המופלאות שהיו איתי בדרך השנה:
נעמה חיימוב
ענבר ישראל
ותמר קראסו
אוהבת, תודה לכן.

מוזמנות להצטרף אליי לדרך של הצלחה עסקית נשית, יש כמה אפשרויות לבחירתכן 

(לחצו על שם האפשרות לפרטים והצטרפות):

בחינם- קבוצת גדולה הרפתקה של הצלחה בפייסבוק. 

הקורס להצלחה עסקית נשית

קורס להכשרת מנחות גדולה

קבוצת גדולה אשכול

קבוצת גדולה באר שבע