אוהבת אותך יא פסיכודרמה

מי? מה? מו?
מי אני? מה באתי לעשות כאן בעולם הזה?
ולמה לעזאזאל אני כל כך רוצה שתהיה לי תינוקת כבר עכשיו בעודי בת 24 ובלי בן זוג?
למה אני כל כך רוצה תינוקת ואין לי?
למה אני רוצה תינוקת כבר מגיל 24 ורק בגיל 32 זכיתי להחזיק בה בזרועותיי?
איך זה שכל רצונותיי מתגשמים אבל בדרך ובזמן שלהם?
כשהתחלתי ללמוד פסיכודרמה לא ידעתי שאמצא תשובות לכל כך הרבה שאלות שליוו אותי משחר ילדותי ועד היום.
רגע, חשוב לי להבהיר שאין לי את כל התשובות לכל שאלותיי אבל יש הרבה תשובות, הרבה יותר ממה שציפיתי שאי פעם יהיה לי. לשאלות שגם לא העזתי לשאול בקול רם או אפילו בקול המודעות שלי.
גם ענין פגישתי עם הפסיכורדמה נסתר מעיני ומבינתי,
נפגשתי בשמה של שיטת הטיפול הזאת באיזה ברושור לימודים כשהייתי בת 22 ומאוד מבולבלת, רוצה כבר להיות ממוקדת ויודעת.
קראתי "פסיכודרמה" ונדלקתי.
אכשהוא לא הזדמן לי אז להמשיך מעבר ואז שוב היא נקרתה בדרכי, כמעט 10 שנים אחר כך, בחיפושיי הבלתי נידלים אחר מקצוע לחיים.
הפעם זכיתי להגיע לערב הכרות עם הפסיכודרמה, באותו הערב לא עליתי לעבוד על הבמה, הייתי חלק מהקהל, וזה הספיק לי כדי לדעת שהנה הגעתי הבייתה.
דמעות עולות בעיני כשאני נזכרת באותו ערב, בסצנה שהרגישה לי כמו חיבוק אמהי מתמשך ואוהב
הפרוטגוניסטית (זאת העומדת בראש, העובדת על האישיו שלה באותו הסשן) התחבאה מתחת לשולחן לשמע הוריה הצועקים בסלון בערב יום שישי. כולה מפוחדת פן הם יתגרשו. (אל תתפסו אותי במילים, אולי היא פחדה ממשהו אחר, אולי זה לא היו הוריה ולא ערב שישי. אבל היא בטוח התחבאה מתחת לשולחן.)
ראיתי אותה, הקשבתי לה וראיתי אותי. הקשבתי לי.
הבנתי שאני לא לבד בעולם הזה. שתחושותיי הם תחושותיהם של אחרות ואחרים.
הבנתי שזה המקצוע שלי לחיים וזהו מקומי.
הייתה לי הסבלנות ללכת ללמוד תאטרון עבור הלימודים, לחכות עד שבתי הבכורה תהיה בת שנה ויותר עד שנכנסתי ללימודיי הפסיכודרמה בסמינר הקיבוצים למשך שלוש שנים.
אני זוכרת את תחושת המבוכה במפגש הראשון, מן תחושה שהגעתי לבית משוגעים שפוי,
ואת קפיצתי לבמה, לעבוד, כבר ביום השני.

אני זוכרת שנדרתי בליבי נדר שלא אגע בנושא הכי כאוב בחיי עד סוף שנה ג', כשאהיה כבר מספיק חזקה ובריאה נפשית.
אני זוכרת שנגעתי בנושא הכאוב, ככה, על הדרך, כבר בפסיכודרמה הראשונה, בסצנה אחת, ללא מילים ועם הרבה תנועות משחררות. אני זוכרת שלא הבנתי מה אני אמורה ללמוד מזה ואיפה התוצאה או התובנה ואני גם זוכרת שכל חברי הקבוצה שלי הזדהו עם עבודתי על הבמה, ושחלקם היו איתי על הבמה, בתפקידים שנתתי להם, אני זוכרת שהרגשתי שאני לא לבד.
אני זוכרת את תחושת האחדות והבית, החוזק
והמבורכת שהייתי אז ושאני היום.
ואני יודעת ולא הרבה דברים אני יודעת בוודאות אבל את זה זה אני כן,
אני יודעת שאני פה כדי להעביר את העושר הטיפולי הזה הלאה, לעוד אמהות, נשים ואנשים.
זכיתי ללמוד פסיכודרמה ואני זוכה לחיות את השיטה כל יום וכל רגע מחיי
כאמא, כרעיה, כילדה, כאישה, כאשת קריירה, כאני.
זכיתי.
אוהבת אותך יא פסיכודרמה.