פסטיבל

פסטיבל
לכאורה מסיבה, אירוע, הפקה
עוד יום של כייף
אבל בשבילי, היוצרת והמפיקה, היזמת והמנחה, המתרגשת והמרוגשת
זה הרבה יותר מכל הגדרה או אוסף אחר של מילים.
ובכל זאת אני יושבת הבוקר להעניק לעצמי את רגעי החסד כדי לכתוב
לעכל, לעבד, לשתף.

אתחיל מהמדיטציה שעשיתי בשבע וחצי בבוקר, רגע לפני שהגעתי לאתר הפרסדנות, שם התקיים הפסטיבל, זה שעמלתי על קיומו חודשיים והתאפשר והיה כמו שהוא בזכות חיים שלמים והרבה יותר מכך.

אני יושבת בשדה ליד הכניסה, נושמת נשימות עמוקות, ושמה לב למה שעולה בראשי ובליבי. פחד.. מה זה הפחד הזה? פחד לאכזב. מפחדת פחד גדול לאכזב את בעלות הדוכנים וגם את המנחות. אבל בעיקר את בעלות הדוכנים שהגיעו עם יצירותיהן ומרכולתן, שהעמיסו ותכף יפרקו, שנסעו כברת דרך ארוכה, מצפון, דרום ומזרח הארץ, שכתבו את ליבן לתוכך ספר, ששילמו לי 250 שח על דוכן... מפחדת לאכזב אותן, שלא יקנו, שלא יכסו ושלא יהיו מספיק נשים, כפי שהן ציפו ורצו.
והמנחות... שלא יגיעו מספיק משתתפות לסדנאות.
הציפור לידי מצפצפצת ללא הרף, כמו מן מקדחה, אכזבה אכזבה אכזבה היא אומרת...
ואני עם זה. עם התחושה. מאפשרת לעצמי להיות בה. מקבלת את הרגשתי. אחרי 2-3 דקות שבעתי. נושמת שלוש נשימות עמוקות וקמה לעבודה. התחיל הפסטיבל.

ארבע אחר הצהריים, היום עבר, הגוף כואב, הנפש שקטה.
טל שרה ברקע, שיר שאיני זוכרת את שמו אבל מכירה אותו היטב, היא שרה על חלום ילדות ואני נזכרת בחלום שחלמתי כל לילה, במשאלה שביקשתי כל ערב לפני שנרדמתי:  שיהיה טוב. שאנשים יהיו טובים.
עיניי דומעות, אני רואה את הילה, אחת המנחות וחברה בגדולה, מסתכלת עליי ושואלת לשלומי בהניד ראש. אני בסדר. מתרגשת מעצמי, מחלומותיי שהתגשמו.
כשאני קוראת לכולן למעגל פרידה, אני לא מוותרת, רוצה את מי שהייתה שם איתי, מי שחוותה, שנתנה וקיבלה, רוצה לראות אותה ולהרגיש אותה קרובה. אנו רוקדות "החיים שלנו תותים" תחת עץ התות הענק ואני ממשיכה וקוראת לכולן. "בואו תודו לי" אני אומרת בתעוזה... איך נפלט לי כזה דבר מהפה? אני חושבת.. אבל זה עובד והן מגיעות.
אני מחזיקה את ידה של רוני האהובה, חברת גדולה ותיקה ומטפלת בדימיון מודרך שטיפלה בפסטיבל,
ומשמאלי, אישה יקרה ועוצמתית שפגשתי לראשונה רק היום, איריס שמה, כבר אני אוהבת אותה.
המעגל מתחיל, בדרך כלל אני שרה שיר לסיום, הפעם יש דיג'יי ושמה עינב והיא שמה את שירה הענוג של שירי גורפינקל, זמרת ומנחה שהנחתה סדנת קול בפסטיבל, שיר לשבת, שיר ענוג, רך וקצבי גם יחד, מאפשר לי לבקש מהמעגל העצום הזה, מעגל הפרידה מהפסטיבל, מהיום הזה, ממאמץ היתר, מאפשר לי לבקש תודה.
תודה על היום הנפלא הזה, תודה על עצמי ומי שאני, תודה על הגוף שלי, תודה על היותי אישה נשית. גברית. ומה שבניהם. תודה על האדמה, על השמיים, על הרוח בשיער,
הידיים מזיעות אבל אנו עדיין מחזיקות, ללא מבוכה, תודה על מגע.
תודה על רגישות, שרית מוסיפה מהמעגל, תודה על שלום פנימי, מוסיפה נעמה, תודה על נשימה עמוקה. תודה על אהבה. תודה על היכולת להיפרד ממה שכבר לא מתאים לחיי.
תודה, תודה תודה.

יום אחריי, היום, אני עדיין מלאה, בוטחת בדרכי, ביצירתי, נוכחת בזמן הווה
יודעת שכל מה שקורה הוא תמיד לטובתי העליונה
ומתענגת על זכרונות של חיוכים של נשים מופלאות שזכיתי להעניק ולקבל מהן:
אלה שהסתובבה בפסטיבל עם חיוך של עונג
סוזאן שטיפלה ללא הרף

אתי, דנה, ענת ואיריס שהגיעו באיחור ובשמחה
קרן ונטע שהנחו באהבה
הילה שיצאה עם מחשבות והוקרה
ההנאה של איילת והמתנה שהיא זכתה בה
החיבוקים שקיבלתי ממשתתפות מיד אחרי מעגל הפרידה

איריס, סיגל, ציפי, שירין
רעות, דיאנה, רוני וטופז
נירית, גינת, ענת ,לימור, טלי, הילי, ליאור, סאלם, איילת
דפנה ארגמן ושרית יעקב, שתי פיות כותבות שהגיעו ורפאו בנוכחות שלהן
בת שפע וסימור שיודעות להנות!- חסתרן לי במעגל פרידה!
מוריה, חברתי היקרה שמגיעה כל שנה לפסטיבל וגם הפעם הצליחה לפנות את הבוקר מכל הסידורים ועייפות הגוף ולהגיע,
הדס עם פינת הצ'אי והשמלה הנפלאה

נעמה ומאיה המנחות ההריוניות הקסומות
השמלות הכחולות שלי של נטע ונעמה
השרשרת הורודה וקרם ההגנה שרכשתי מענת
סיגל הצלמת שצילמה וצילמה וצילמה.. גם עם עלמה קטנה על ידה,
אפילו שרה שאני לא יודעת מאיפה היא הגיעה.... בטוח לא רכשה כרטיס, הסתובבה שם, העירה והאירה,
אבא שלי, עמית שלי, הילדות שלי,
שירה ששמרה עליהן ונטשה אמה
חיה ויעל שהגיעו מהצפון הרחוק
המבט של חיה כשאני מפזזת בשמחה לצלילי ציון גולן
לימור יקרה שעזרה ועזרה ונהנתה
תמר הג'ינג'ית שמלווה אותי כל פסטיבל באהבה,
ענת עם דוכן המוצרים הטבעיים שהבאתי עבור עצמי
אורלי מניתן באהבה והשרשרת של לאה שהיא רכשה מאחד האירועים הקודמים של גדולה,
הפרחים על השולחנות
השמיים הכחולים
הגלויות והתוכניות שהכנתי במיוחד עבור הפסטיבל

המתנות של צפריר, האבטיח הטעים, הקרח שקניתי ונשאר בפריזר,
היין...המים.
האוכל של רוני והטעימות שהיא נתנה לנו
הקפה שהילה הכינה לי עם העוגה המענגת של דבורה,
דבורה עם החולצה הכחולה,
לילך בן דרור שהגיעה כדי לעשות שליחות ולתת מענה והכוונה לנשים לגבי רצפת האגן שלהן
אברהם טל ברקע, דודו טסה, קרולינה, מוקי...
ההרגלה והמתנות והזוכות שהתרגשו לקבל
לילך מאתר הפרדסנות שהייתה שם עבורנו כל זמן האירוע
הגזיבו שרכשתי במבצע באייס
הספרים שקיבלתי מתנה משרית ודפנה ועכשיו איני יודעת היכן הם
לימור ומתחם החיבורים, ההוקרה שהיא שלחה לי בסוף הפסטיבל
הפוסטים בפייסבוק של נשים נהנות, מתרגשות ומוקירות
דפנה והקרניוסקראל
אמא שלי שבאה לקבל ממנה טיפול
חמותי שקפצה לכמה רגעים
חברתי הטובה שבאה לפרגן
מור מטבעון שזכתה בכרטיס בהגרלה
לנה וניר
הפליאה של הנשים על זה שאני זוכרת את שמן המלא.

מאחלת לעצמי ולכולכן להמשיך ללכת אחרי צו ליבכן, להנות מאהבת אדם, משמחת חיים ומרצון לעוד רוח וחומר.

נתראה בפסטיבל גדולה 5.