ועכשיו? מה עכשיו?

אני זוכרת את המורה שלי בלימודי הפסיכודרמה בשנה ג' אומרת לי שאני צריכה לעבוד על נוכחות

ומשהו בתוכי מתכווץ בכאב.

קשה לי לשמוע שאני צריכה לעבוד על עוד משהו,

אני? שתמיד קופצת לעבודה פנימית, שמוכנה ומזומנה בכל מצב לחקור, ללמוד ולהיפתח?

יש לי עוד משהו לעבוד עליו?

המורה צדקה צדק גדול.

במשך שלוש שנים של לימודים קפצתי הרבה קפיצות בנג'י פסיכודרמטיות,

התמסרתי ללימודים החווייתיים, שהיו מעין טיפול עצמי אינטנסיבי, מתוך ידיעה גמורה שזה המקום שלי לקבל את מה שאני צריכה קודם כל לחיי האישיים ואחר כך לעצמי כאשת מקצוע.

יחד עם זאת הקושי שלי להכיל את מה שקורה לי ולאחרים סביבי היה גדול מאוד

אותו קושי הוביל אותי להיות בעשייה אינטנסיבית מאוד דרכה יצרתי וניהלתי את הקריירה העצמאית שלי

לותר על זה?

אפילו לא חשבתי לכיוון,

להיות בשקט עם עצמי ולנשום? כמעט היה בלתי אפשרי דאז

היום, שלוש שנים אחרי, אני עומדת מול המסך הזה ושקט
מן שקט פנימי ומנוחה בוטחת
השיר של מוקי מתנגן בתוכי:
"לב חופשי, היום הלב שלי חופשי
בלי תוכניות בלי הבטחות
הוא נקי משקרים, חף מגעגעוע, ערום"

ואני גאה בעצמי על הדרך שעברתי
אני, רעות הקטנה כבר גדולה. השתנתי. אני נוכחת בתוך עצמי, נוכחת בחיים,
חיה את חיי במלואם. מרבה טוב בחיי אחרים,
נהנת מכל רגע.
ומאוד רוצה להמשיך להפיץ את הטוב הזה הלאה.

העניין הוא שזה לא שחיי מאוד שונים מחייהם של אחרים,
גם אצלי יש תסכולים ועצבים ומחלות ורגעי חרדה ופחד,
אבל ההתמודדות היא אחרת. היא מתוך נוכחות.
אותה מילה שכל כך עצבנה אותי לפני כמה שנים.

אני מאוד רוצה לתת כאן בפוסט איזה פאנצ' ליין, להצחיק או לרגש,
לגרום לכן, קהל הקוראות היקר שלי, להיסחף אחריי,
שתשתפו, שתבואו למפגשים שלי,
אבל זה לא כאן עכשיו. עכשיו יש רק מה שיש עכשיו
וזה מו שקט וידיעה גמורה שאני במקום שלי
אין לי צורך להניע ולא לשנות
רק לקבל ולהנות מכל הטוב שיש כרגע
ברגע הזה בדיוק.

תצטרפו אליי?

החיים כאן ועכשיו, מפגש להעצמת הטוב בחיינו.

ב 27/10 ב20:30 ברחובות (כפר גבירול) 50 שח בלבד

תרשמו דרך המייל rayshlomi@gmail.com

ואשלח לכן כתובת

נשיקות

רעות.