27 ימים של מעבר מכישלון להצלחה
* החלטתי לצאת לפני שלושה ימים למסע של הצלחה בן 30 ימים, אחרי כמה חודשים שבהם אני משתבללת ומרגישה כמו שמה פול גז על ניוטרל, החלטתי לקחת את ההצלחה העסקית שלי בידיים, להצעיד אותה קדימה ולתעד.
יייוווו מה עבר עליי מאז שהתחלתי את פרויקט מעבר מכישלון להצלחה,
לא ייאמן כמה יעד מחויב שכזה יכול לטלטל, להציף, להניע ולמקד גם יחד!
התרגלתי בשנים האחרונות שבהם הקמתי וניהלתי את "גדולה" לעשות הכל בדרך שלי, לא לצאת מאזור הנוחות אלא רק בנוחות, הלב שלי היה הרבה לפני הראש שלי, בהחלטות ובמעשים,
זה עבד מצוין חוץ מהתחומים שבהם זה לא עבד :-)
מבחינה כלכלית זה לא עבד. כנראה שהפחד להרוויח הרבה ובשפע, הפחד מהשינוי שם ניהל אותי הרבה יותר ממה שאני ניהלתי אותו,
כבר לפני כמה שנים שמעתי הערות ספורות מנשים על כך שבטח אני מרוויחה מליונים-
וזה לא כאב לי לשמוע את זה כמו שזה כאב לי בשנה האחרונה.
הפער בין מה ששידרתי כלפי חוץ לבין מה שקרה בפועל בחשבון שלנו (כן שלנו, אפילו לא היה לי חשבון עסקי נפרד וניהלתי ארגון לקידום נשים עצמאיות!!) התחיל להציק לי עד מאוד והבנתי שאני צריכה לצאת למסע של ריפוי כלכלי.
יצאתי אליו לפני שנה, תמחרתי לראשונה את השרותים שלי עם רו"ח ויועצת עסקית (שהיא גם חברת גדולה ותיקה, מופלאה ומומלצת בחום- איילת אהרוני בכור), נפרדתי מכל מה שהיה מוכר לי: מעשר מנחות גדולה שהיו איתי בשנים האחרונות ומעשרות חברות גדולה, שאת כולן אהבתי ואני עדיין אוהבת.
במקביל לשינוי העסקי עברנו מרחובות- עיר שגדלתי בה וגידלתי בה את בנותיי בחמש שנים האחרונות- לגור במושב עין הבשור בנגב הצפוני, הגשמנו חלום מרגש עבורי של מעבר לחיי קהילה ולבית קרקע באזור מלא מרחבים וטבע. לפני שבועיים כשאספתי את הבנות מהגן עפו מעל ראשינו להקת אווזים שחורות מהממת!
וזה מופלא וקסום ואני מלאת הוקרה על המעבר לפה.
אבל לא היה לי פשוט להכיל את ההגשמה הזאת. כבר חמישה חודשים שאני פה וקשה לי. יש לי פחדים מידי פעם שאולי זה זמני ויעבור ועולה גם קול הזוי שאני אולי לא ראויה לזה (ברור שכן).
לעבור בית, לעבור לאזור אחר לגמרי, כמה שהוא קסום ויפה, זה סוג של טלטלה שלא הייתי מודעת לקיומה. חשבתי שאחרי יום יומיים אתאפס על עצמי ואמשיך קדימה. וניסיתי להמשיך. זה לא שעצרתי.
אבל המציאות של המעבר הייתה חזקה ממני ומיכולתיי הפיזיות והרגשיות. הצלחתי ליזום וליצור פה בבית החדש שתי סדנאות בחמישה חודשים. שזה מעט מאוד עבור מי שהתרגלה בחמש שנים האחרונות להנחות בתדירות של 2-3 מפגשים בשבוע.
בקיצ קשה. קשה ולא רק בלחם :-)
היציאה לפרויקט הרימה אותי לגובה אחר, של בחירה להצליח יחד עם הקושי. אני רוצה לפרנס את משפחתי בשפע ושמתי לב שאני מתקדמת בחודשים האחרונים צעד קדימה ושני צעדים אחורה. מדהים שיצאתי לפרויקט לפני שלושה ימים וכבר יש לו השפעה אדירה עליי, על יכולת הריכוז שלי, על הביטחון בעצמי, במה שיש לי להעביר הלאה ובדרך.
אז מה היה לנו ביומיים האחרונים?
התחלתי את הפרויקט בפול גז, בהקשבה אבל בהתכווננות ומאמץ. ביום השני התקשרתי באמצע היום למי שקבעתי איתה הרצאה בהתנדבות לברר אם בכ"ז יש אפשרות שישלמו לי על ההרצאה. למרות שאני הצעתי את עצמי ואת ההרצאה בהתנדבות. התקשרתי והכנתי את מי שבצד השני של הקו שיש לי שאלה ואקבל כל תשובה באהבה
ושאלתי.
קיבלתי סרוב.
חשבתי שאני מוכנה לכל תשובה אבל הדמעות היו חזקות ממני ופרצתי בבכי.
בערב התפרקתי מבכי, הרשתי לעצמי להתייאש, להתבייש, לפחד, להיתמך. האיש שלי היה לצידי, חיבק ותמך ואמר לי מילים שאני בד"כ אומרת לו:
Trust life and you'll see
כשהוא אמר לי את זה, הבנתי שאני בדרך הנכונה. שזו הדרך. אי אפשר לעבור דרך של שינוי בלי להרגיש כאב, בלי להיפרד ממה שכבר לא משרת אותי, בלי לכאוב את הפרידה הזאת.
הכאב היה קצר ולא גרם לי סבל יותר.
קמתי מהבכי הזה חזקה וממוקדת יותר מאי פעם,
אתמול ישבתי בנחת שלא חוויתי כבר זמן מה כדי לערוך שוב ובפעם העשירית את המדריך להצלחה עסקית נשית שכתבתי בחודשים האחרונים,
ישבתי לערוך את המדריך ולחוות אותו שוב, עשיתי את התרגילים שכתבתי בו, שיניתי ושיפרתי והכל בנחת גדולה, בריכוז והנאה ענקית.
איזה אושר זה.
אני רוצה לכתוב ולומר לכן ואם היה אפשרי עכשיו גם לחבק אתכן, אתן, אלו שקוראות, אלו שמגיבות לי, כאן, בפייסבוק, בפרטי. אני מקבלת מכן תמיכה מדהימה, הכוונה, כוחות. זה נכון מה שאומרים, מה שאני אומרת הרבה פעמים
מה שאמרה אתמול הדס וייסמן בערב המופלא שהיה יצרה והקימה (מי שלא מכירה את הדס- חפשו בפייסבוק ותקבלו השראה בנדיבות מרגשת Hadas Wiseman):
כשאנו מבקשים עבור עצמנו, בקשה עמוקה מתוך רצון שמגיע בזכות כאב שאנו חוות,
היקום, הסביבה, העולם, אלוהים, האנשים,
כולם כולל כולם פה עבורנו כדי לתמוך בנו בדרך של הגשמת הבקשה שלנו.
*גם כשנדמה לנו שלא.
שבת שלום
אוהבת
אני.
התמונה היא קטע מתוך כתבה בליידי גלובס על רקפת רוסק עמינח, מנכל"ית בנק לאומי. העלתי את התמונה הזאת השבוע לקבוצת גדולה-הרפתקה של הצלחה והזמנתי נשים לשתף בקשיים שהן חוות בזכות ההתפתחות העסקית שלהן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה